פסק-דין בתיק ה"פ 48630-01-11

1.         המבקש הגיש תובענה לסעד הצהרתי, תובענה שבמהותה  הינה תביעה לתיקון פסק דין, אשר הפך חלוט, בו התקבלה תביעתו הכספית של המשיב כנגד המבקש בגין יתרת חוב בחשבון הבנק, נכון ליום 30.3.00 - יום הגשת התביעה, על סך של 4,661,436ש"ח.

בתביעתו זו עתר המבקש לסעדים הצהרתיים, אשר במהותם הינם תיקון סכום היתרה בחשבונו בבנק המשיב נכון ליום הגשת התביעה, 30.3.00, ובפועל תיקון הסכום בו חויב בפסק הדין, ועד לכדי זיכויו ביתרת זכות גבוהה.

המשיב הגיש בקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין לנוכח קיומם של פסקי דין חלוטים בסוגיה נשוא התובענה.

תחילה ראיתי לנכון לקבוע את הבקשה לדיון במעמד הצדדים. אולם, לאחר פנייה חוזרת של המשיב כי אדרש לבקשה ראיתי לנכון ליתן החלטתי זו הדוחה את תביעת המבקש על הסף מחמת מעשה בית דין.

וביתר פירוט -

2.         המבקש בתביעתו עתר לסעד הצהרתי בזו הלשון:

א.         כי בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 4340/06 מיום 21.4.10 נקבע כי המשיב ביצע ביום 12.4.00 פעולות של "כתיבות" (מכירות) אופציות "פוט" במסגרת מימוש התיק של המבקש ועל המשיב לפרט באיזה שערים בוצעו המכירות של 144 אופציות "פוט" ולזכות את חשבון המבקש בתמורה שהתקבלה ממכירת 144 האופציות שביצע המשיב ביום 12.3.00. (הדגשה שלי - ר.ב.)

ב.         כי בפסק הדין של כב' השופטת רות רונן בתא 1585/00 מיום 10.4.06 נקבע באופן חד משמעי שהיום האחרון שבו המשיב ביצע פעולות מימוש בחשבון המבקש, באופציות המעו"ף שהיו בחשבונו, היה ביום 12.3.00 וכי על המשיב לבטל את כל פעולות קניית האופציות שהיו בחשבון המבקש בכתיבה, שבוצעו בחשבון המבקש בימים 13.3.00 ו- 14.3.00, ולבטל את כל החיוב הכספי שבו חוייב חשבון המבקש בגין קניות אופציות אלו שהיו בחשבון המבקש בכתיבה, וזאת לאור עמדת המשיב וקביעת בית המשפט כי מימוש חשבון המבקש הסתיים ביום 12.3.00.

ג.          כי בסיומו של יום 12.3.00 יתרת החובה בחשבונו של המבקש עמדה על סך של 3,486,039 ש"ח כעולה מדפי המשיב מיום 13.3.00.

ד.         כי ביום 13.3.00 בוצעו בחשבון המבקש קניות של אופציות מעו"ף שהיו בחשבון המבקש בכתיבה בסכום של 8,760,644 ש"ח וכי לאור פסק דינה של השופטת רונן ולאור הצהרות המשיב כי היום האחרון בו ביצע המשיב פעולות בחשבון המבקש היה ביום 12.3.00 על המשיב לבטל את החיוב הכספי שחויב בו חשבון המבקש בגין קניות אופציות מעו"ף שהיו בכתיבה ביום 13.3.00.

ה.         כי ביום 14.3.00 בוצעו בחשבון המבקש קניות של אופציות מעו"ף שניו בחשבון המבקש בכתיבה בסכום של 4,865,919 ש"ח וכי לאור פסק דינה של השופטת רונן ולאור הצהרות המשיב, כי היום האחרון בו ביצע המשיב פעולות בחשבון המבקש, היה ביום 12.3.00, על המשיב לבטל את החיוב הכספי שחויב בו חשבון המבקש בגין קניות אופציות מעו"ף שהיו בכתיבה ביום 14.3.00.

ו.          כי מיתרת החובה בסיומו של יום 12.3.00, שהוא לטענת המשיב היום האחרון שבו ביצע המשיב פעולות מימוש בחשבון המבקש יש להפחית את התמורה הכספית שהתקבלה מכתיבת (מכירות) 144 אופציות "פוט" שביצע המשיב בחשבון המבקש ביום 12.3.00, כעולה מפסק הדין של בית המשפט העליון וכן יש להפחית את כל החיוב הכספי בחשבון המבקש בגין קניות של אופציות שבוצעו בחשבון המבקש בימים 13.3.00 ו- 14.3.00, באופן שחשבון המבקש, לאחר ביטול הקניות, היה צריך לעמוד על יתרת זכות של 10,140,524 ש"ח וליתרה זו יש להוסיף את התמורה הכספית שהתקבלה בגין מכירות של 144 אופציות "פוט" שבוצעו ביון 12.3.00 בחשבון המבקש על ידי המשיב, אך בפועל חשבונו לא זוכה בהתאם.

3.                  תמצית המבוקש הוא ביטול החיובים שנעשו בחשבונו של המבקש בימים  13.3.00 - 14.3.00, לאור הצהרות הבנק כי השלים את ביצוע המימושים בחשבונו ביום 12.3.00, וכן זיכוי חשבונו ביתרת הכספים אשר התקבלה בעקבות מכירת 144 אופציות "פוט" בחשבונו ביום 12.3.00, זיכוי שלטענתו, לא נעשה בפועל בחשבונו, ובהתאם קביעה כי בעקבות הצהרות אלו חשבונו צריך לעמוד ביתרת זכות של 10,140,524 ש"ח.

4.                  אין חולק כי ביום 30.3.00 הגיש המשיב, כנגד המבקש, תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בסדר דין מקוצר, בגין יתרת חוב בלתי משולמת בחשבונו בסכום של 4,661,436 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה (תא 1585/00).

המבקש, קיבל רשות להגן בטענה לפיה המשיב הפר את ההסכמים שהיו ביניהם בנוגע לאופן ניהול החשבון בכך שביצע פעולות שהוא לא היה רשאי לעשותן. המבקש לא חלק על גובה יתרת החוב לאותו מועד.

5.                  תובענה זו התבררה בפני כב' השופט קלינג אשר קיבל את הגנת המבקש ובהתאם דחה את תביעת המשיב. המשיב ערער על פסק דין זה לבית המשפט העליון (ע"א 8226/03) אשר בפסק דינו מיום 21.11.05 קבע כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בשאלה האם ביצע בנק פעולות שהוא לא היה רשאי לעשותן.

בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופטת רות רונן, אליה הועבר התיק, קבע בפסק דינו, מיום 10.4.06,  כי הבנק פעל כשורה ובהתאם להסכמים שבין הצדדים, ועל כן קיבל את תביעת המשיב וחייב את המבקש בסכום התביעה.

6.                  ערעור המבקש על פסק דין זה, לבית המשפט העליון (ע"א 4340/06) נדחה. בית המשפט העליון קבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח הגנתו כי המשיב ביצע פעולות שלא היה רשאי לבצען בחשבון הבנק שלו, או כי הפר את ההסכמים שהיו בין הצדדים.

7.                  המבקש לא שקט והוא חזר אל בית המשפט העליון בבקשה לקיים דיון נוסף בעינינו שם לראשונה העלה טענות הנוגעות לגובה החוב לו טען הבנק, בדומה לתובענה זו, וכן העלה טענות נוספות הנוגעות לזיוף מסמכים. בקשתו נדחתה. גם בקשה לביטול פסק דין שהגיש לבית המשפט העליון, בטענות של מרמה והטעיה, נדחתה וכך גם עתירה שהגיש לבג"צ (בג"צ 4596/10) כנגד הרכב השופטים של בית המשפט העליון שדחו את בקשתו לביטול פסק דין שניתן בעא 4340/06 - פסק דין מיום 22.6.10. בקשה לעיון חוזר בפסק דין זה, שניתן בבג"צ, נדחתה אף היא בהחלטה מיום 18.7.10.